פסק-דין בתיק תא"מ 31787-07-11

1.         התובעת, שעיסוקה אספקת שירותי איטרנט וטלפון, הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בסך של 13,302.49 ש"ח, לפי סעיף 81א1  לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, בגין חוב עקב שירותים שספקה לה.            

כתב התביעה הינו בלשון זכר, למרות שהתברר בהמשך כי מדובר בנתבעת (ראה כתב ההתנגדות ובתצהיר שצורף אליו). בכתב התביעה נטען, כי בין הצדדים נחתם הסכם וכי הנתבע לא עמד במסגרת התשלומים ולא טרח להסדיר את חובה לתובעת חרף פניותיו אליו. עוד נטען, כי חובו של הנתבע כלפי התובעת עומד על סך של 13,302 ש"ח, נכון ליום 27.5.2010. נטען, כי הנתבע התעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת, בכך שנהנה משירותיה ללא תשלום מלוא התמורה. התובעת צרפה לכתב התביעה אסופה של מסמכים - מסמך שכותרתו "הצעה להצטרפות לשירות VOB למרכזיה 3 קווים ומעלה" מיום 7.9.2009 (צורפו שלושה העתקים של אותו הסכם, כאשר חלק מהנספחים לו שונים), מסמך שכותרתו "הצעה להצטרפות לשירות IP-CENTREX" מיום 14.7.2009, מסמך הנושא כותרת "מבצע מיוחד למצטרפים לחבילות הרשת האלחוטיות של SMILE 012 לעסקים" מיום 13.7.2009 והתכתבויות דוא"ל שנחזות להיות התכתבויות פנימיות של התובעת.

2.         הנתבעת הגיש התנגדות לביצוע התובענה, אליה צורף תצהירו של אביה (להלן "סאלח"), אשר טען כי הוא הרוח החיה שמאחורי ההתקשרות עם התובעת ואף חתם בשמה על מסמכי ההתקשרות (סעיף 3 לתצהיר ההתנגדות). לטענתו, הנתבעת הינה בעלת עסק שעבדה כמשווקת של התובעת וכי החוב נוגע לציוד מרכזיית טלפונים שסופקה לה והתחייבות בגין המרכזיה הנ"ל. נטען, כי בנוסף, היתה בבעלותם חברה בשם ראווי שיווק והפצה בע"מ (להלן "חברת ראווי")שעסקה אף היא במכירה של טלפונית של אינטרנט וטלפון פנים ארצי ומכירת מוצרים של התובעת.

            סאלח טען, כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי החברה והפנה למכתב של חברת ראווי שנשלח לתובעת ביום 27.8.2008, במסגרתו פורטו טענות החברה כלפי התובעת בדבר הפרות ההסכם עימה.

            אבהיר כבר בשלב זה, כי ההתקשרות בין התובעת לבין חברת ראווי אינה רלבנטית לתביעה נשוא תיק זה ולכן, אין גם מקום לדון בטענות שהעלתה הנתבעת באשר להפרות כביכול של ההסכמים למול חברת ראווי.

            עוד נטען, כי סוכם עם גב' אברבוך, נציגת התובעת, כי הציוד יוחזר לתובעת ולכן, אין מקום לחיובה של הנתבעת בסכום כלשהו בגין הציוד. בנוסף, בניגוד לאמור בסעיף 3 לתצהירו, טען סאלח בסעיף 21 לתצהיר, כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם חתומים על ידי "המשווק" או מי מטעמו וכי החתימות היחידות על ההסכם הינן של נציגות התובעת.

3.         לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן מפני התובענה והתיק הועבר לטיפולי. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. במהלך הישיבה המקדמית שהתקיימה, עמד בפני אך תצהירה של התובעת, אשר הוגש מס' ימים לפני כן.

אבהיר, כי כתב התביעה שהוגש על ידי התובעת כללי ובלתי מפורט ולא ניתן ללמוד ממנו דבר לעניין מהות ההתקשרות בין הצדדים, השתלשלות העניינים שהובילה לצבירת החוב והרכב החוב. התובעת הסתפקה בצירוף אסופה של מסמכים לתביעתה, מבלי שהבהירה את מקור החוב והרכבו ולא הראתה קורלציה בין תנאי ההסכמים השונים שצורפו על ידה כאסופה לבין הסכום הנתבע. עניין זה גם לא התברר במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי התובעת. במהלך הישיבה המקדמית נתבקשה  ב"כ התובעת לפרט בפני בית המשפט ממה מורכב החוב הנטען, אולם לשווא. במסגרת החלטתי באותו דיון, חזרתי והבהרתי כי הן כתב התביעה והן תצהיר העדות הראשית, אינם מפרטים את הרכב החוב ולא ניתן לקדם את הדיון בתיק ללא נתונים אלו. לפיכך, הורתי לב"כ התובעת להגיש הודעה מסודרת, במסגרתה תבהיר את הרכב החוב במדויק בתוך 10 ימים וכי ככל שהדבר לא יעשה, תמחק התביעה.

4.         בהמשך להחלטה הנ"ל, הגישה התובעת ביום 7.5.2012 הודעה, בצירוף תצהיר, במסגרתה פורטו רכיבי החוב, כדלקמן:

א.         חוב בגין שימושים (אינטרנט, בלוג דקות, שיחות פנים ארציות) - סך של 4,173.22 ש"ח.

ב.         חוב בגין פרוייקט סנטריקס - סך של 6,498.68 ש"ח

ג.          חוב בגין דמי יציאה משירותי אינטרנט - סך של 2,630.59 ש"ח

כן ציינה התובעת, כי מהחוב קוזזו סכומים בהתאם לחשבוניות שהציג הנתבע. ביום 16.2.2012 קיזזה התובעת סך של 3,477.12 ש"ח (בגין חשבונית מס' 1070), ביום 28.12.2012 קיזזה התובעת סך של 3,108.80 (בגין חשבונית מס' 1072 ש"ח). עוד ציינה התובעת בהודעתה, כי ביום 14.3.2012 הוחזר ציוד המרכזייה למשרדי התובעת ובגין הציוד זוכה הנתבע (צ"ל "הנתבעת" - א.ר.) בסך 1,019.80 ש"ח. בהתאם לכך, טענה התובעת כי החוב כלפיה מסתכם בסך של 5,696.77 ש"ח, בגין התקופה החל מ - 11/2009 ועד 04/2010. התובעת חזרה ואישרה סכום זה באמצעות נציגה מטעמה, הגב' עדי מיפנו גם במעמד דיון ההוכחות.

5.         הנתבעת הגישה כתצהיר עדות ראשית את תצהירו של אביה, סאלח, במסגרתו טען הנ"ל, כי החשבוניות שצורפו לתצהיר שהוגש על ידי התובעת אינן תואמות לחוב הנטען. עוד נטען, כי התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 2,000 ש"ח וסך של 8,000 ש"ח לחברת ראווי. סאלח חזר ואשר את זכותה של הנתבעת לזיכויים שנזכרו בהודעתה של התובעת לבית המשפט בנוגע להרכב החוב וטען, כי היא התעלמה מחשבון נוסף מחודש ינואר 2010 שהוגש לה, בסך של 3,224 ש"ח.

            בהמשך, טען סאלח כי התובעת התחכמה, מאחר והיה עליה להבהיר מלכתחילה כי הסך של 175 ש"ח לחודש עבור פרוייקט סנטריקס, הינו לפני מע"מ. עוד הזכיר סאלח שלוש חשבוניות שהוצאו על ידי התובעת לאחר ניתוק קווי הטלפון. עוד נטען, כי היה על התובעת לאסוף את הציוד ממשרדיה של הנתבעת אולם, היא לא עשתה כן. יתר הטענות בתצהיר נוגעות לחברת ראווי ואינן רלבנטיות לתביעה נשוא תיק זה.

6.         בפתח הדיון ההוכחות שנערך בפני נעשה ניסיון למקד את הפלוגתאות בין הצדדים והם פרטו טענותיהם באריכות. התקיים דיון לא פורמאלי במסגרתו הועלתה הצעה לסיום התיק אולם, הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות ולכן, נחקרו המצהירים על תצהיריהם. מאחר והמצהירה מטעם התובעת שהתה בחופשת לידה, התייצבה במקומה נציגה אחרת, אשר חתמה על תצהיר עדות ראשית זהה. בניגוד לאמור בסיכומיו של הנתבע, הוא לא התנגד להחלפת המצהירים באותן נסיבות ולכן, הוגש תצהירה של הנציגה שהתייצבה. המצהירים נחקרו ארוכות. בסיום הדיון סכמה ב"כ התובעת את טענותיה בעל פה ואילו סאלח בקש כי טענותיה של הנתבעת יסוכמו בכתב, על ידי עורך דין. בהתאם, ניתנה לו רשות להגיש סיכומים בכתב, שלא יעלו על שלושה עמודים. חרף החלטה מפורשת זו, הוגשו על ידי הנתבעת סיכומים באורך 6 עמודים ועניין זה ילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. בנוסף, צורפו לסיכומים אלו מסמכים וראיות שלא הוגשו במהלך הדיון. לא מצאתי בסיכומים נימוק משכנע, אם בכלל, לכך שהמסמכים לא הוגשו בעת שמיעת הראיות ומובן, כי אין להתייחס למסמכים שצורפו לסיכומים.

דיון והכרעה

7.         במהלך ניהול התיק ודיון ההוכחות, התברר כי החוב נשוא התביעה כולל שלושה רכיבים - חוב בגין שימוש שוטף, חוב בגין פרוייקט סנטריקס (מרכזייה) וחוב בגין דמי יציאה משירותי איטרנט. אדון בכל אחד מרכיבי החוב הנטענים.

8.         חוב בגין שימושים בסך 4,173.22 ש"ח - לטענת התובעת שאינה נסתרה בידי הנתבע, חובו של הנתבע בגין שימושים שוטפים בשירותים  שסיפקה  הינו על סך 4,173.22 ש"ח. הנתבע לא כפר בסכום זה ולא העלה כנגדו טענת הגנה. אני מקבל, אפוא, את טענת הנתבעת באשר לרכיב הנ"ל של התביעה.